<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ויקרא</h1>
<h2>דף מט:</h2>
ויקרא אל משה וגו' [ויקרא א']. זהו שאמר הכתוב (תהלים ק"ג כ') ברכו ד' מלאכיו, אלו הם הנביאים, משה נקרא מלאך שנאמר (במדבר כ' ט"ז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ישעי' נקרא מלאך, חגי נקרא מלאך וכו'. הקול היה שומע אך כבודו לא ראו, [לא] משה רבינו, ולא מלאכי השרת, ולא חיות הקודש, שנאמר (שמות ל"ג כ') כי לא יראני האדם וחי, לא אדם ולא חי. ופלוגתא היא (בספרי) [בספרא] [פרשתא א' פ"ה הי"ב] לר' יוסי לא צריך קרא, שהרי אף מקומו אינם יודעות שנאמר (יחזקאל ג' כ"ב) ברוך כבוד ד' ממקומו. ומפרשים דקרא בא ללמד בחייתן אין רואהו אבל במיתתן רואה פני שכינה, שנאמר (תהלים כ"ב ל') לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. והא דכתיב (שמות ל"ג י"א) פנים בפנים דיבר ד' עם משה, פי' לעיל בפרשת כי תשא עיין שם.
<h2>דף קו.</h2>
יקריב אותו [ויקרא א']. ללמד שכופין אותו יכול אפילו בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד מלמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, וכן אתה מוצא בגיטין נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ובגמרא מס' ערכין פרק האומר משקל ידי עלי [כ"א ע"ב], דייקי מדלא תני עד שיגרש ותני עד שיאמר רוצה אני, מכאן שכופין אותו עד דמבטל כל מודעי. וקצת קשה אמאי לא דייק מרישא דעולה כן, שהרי [עיקר קרא] בעולה כתיב (עיקר). וכן נראה דלא שייך בעולה מודעי אלא בגט. ומכאן פסק דמותר להכריח אדם ע"י גוים עד שיתרצה לירד עמו לדין לדייני ישראל. וגם בגט כזה כשר [אם] אומר לו עשה מה שישראל אומר לך לעשות.
